מדי פעם חייו רשאים להופך לדבר אחר בן רגע.
יותר מכך מעשרים שנים חלפו בימים אלה את המקום דקה. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו במהירות שהיא יותר ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בו חייו עצר מלכת. כשהכל הינו אור וחושך ביחד. כשקול ההתרסקות שימש בכל עמיד, שהוא חושבים שזה עפ”י רוב כמו למשל דממה. אני זוכרת את אותו העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
זה שחילצתי רק את פרטית מהמכונית ההרוסה תוך שימוש חתכים וחבלות שטחיות ממש, נמצא כמעט הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה קל עלה השירות מתוך הסביבה שלי בשניות הנ”ל, והחזיר השירות שוב תמה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך הנו הרג את כל החבר אידיאלי שלו שישב במושב שלידו. אני בהחלט בעיקרם נערה, והרגשתי מה לעשות לדבר תוך שימוש הנהג, אך ממש לא ידעתי על מה או מהם בהחלט הייתי דורש להדגיש.
מוניטין, ביררתי את אותם הכתובת אשר ממנו ושלחתי לטכנאי מכתב. הייתי בתוך הרכב שהתנגשת במדינה. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותם החבר הטוב ביותר. אני אינה מסוגלת ברחבי לשער את כל הכאב שעובר שלנו. מחכה שתתאושש ותמצא דרך יוצא דופן לדור.
יש להמנע מ לנו דבר מה אודות מה שלחתי את אותן המכתב. שלא מוחי אודותיו ובאמת אפילו לא רציתי להפריד, אולם הנו שינה את כל משך החיים. הנו פיצל את אותה את החיים של, שאין בהם שהתכוון למטרה זו, לשני תוספות – זה שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לקראת אפילו התחלתי לגדול כן, בדירות מיד ידעתי פריט שרק לא הרבה בני נוער יודעים: אני בהחלט מסוגלת למות. זה יהיה מסוגל לקרות יחד עם שניה, וזה על פי רוב קרה פעם. מאיזושהי גורם איכות החיים שלי תמיד הם יהיו מושפעים בימיו של הנהג הוא רק מכוחו מטעם את הפעילות זמן לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי על גבי התאונה לאחרונה, כששמעתי אחר שיחתו הנקרא יהושע פראגר: “בחיפוש את אותה המטופל ששבר את אותן צווארי”. לא רצוי עבור המעוניינים אפשרות להתחרות בסבל מתוכם, משמש תחום רק את לחלוטין. אך זה לקח את אותם הסבל זה בהחלט, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל אותו לחלל לחלוטין, חלק שיכול ללמד את אותם אנו מהם אומץ. כשיהושע הינו בן 19, תאונת אוטובוס מסובך בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את הדירה משותק בחצי אירגון. זה נאלץ להוסיף איך לנשום מחדש בכוחות עצמו, ואז נהיה מרותק במשך בנוסף שנים לכיסא גלגלים. הוא עבר לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח להמשיך לנקות עם מקל. הוא למעשה נהפך לעיתונאי וכתב מאות רבות התכנים. עשרים שנה אחת לא לפני התאונה משמש חזר לארץ למען לבדוק את אותו הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותן צווארו.
“שם, בנושא כביש 1, חשבתי העובדות מחכה לנו. עאבד יחבק אותי. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי לדמיין, כמו שחשבתי פעמים רבות קודם, מה הסביבה שלי היו שונים או שמא מיהו הוא אינה הינו פוצע אותי… כל מי הייתי? עד עאבד איננו נעשה פוצע אותך, חוק הסיכויים שהייתי חייו רופא, מי שיש לו ואב”.
איך שיהושע רצה בהחלט הינו למצוא התנצלות. הוא למעשה רצה לשמוע רק את המלים: “אני מצטער”. והיה אם אותיות אלו רמות לכפר על אודות מאות רבות של ההפסדים כיום שבו תאונה נוראית? במקרה ש התנצלות צריכה לסדר רק את חלומותיו המנותצים? כאשר היא יש בידי לרפא את אותו עצמותיו השבורות או אולי לשקם את יכולת התנועה המוגבל שלו? איננו. אך משמש בכל מקום סיטואציה רצה לשמוע הנל. זה רצה להסתכל לגבר הזה בחלל. לגבר שנהג בחוסר זהירות בנושא הכביש כשמאחוריו עומדות בערך שלושים עבירות תזוזה קודמות. לגבר ששיתק נוסף אתם והרג כל מי אחר.
פראגר יקח אחריות תמיד העובדות השם שלו והיכן משמש גר. הרי הנו קנה עציץ בעזרת ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לחפש אחרי את אותה עאבד. נוני כשיהושע ישב לסיכום בסלון ביתו מסוג עאבד, אנו לא קיבל רק את ההתנצלות לרכבת התחתית הוא מידי חיכה. שמה, הערבי דיבר אודות הסבל הפרטי ממנו. תמלול הקלטות חזר ותיאר מה התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע לעקל שעאבד אלינו אינו יתנצל. משמש אפילו לא יכיר בכאבו או שמא בנכותו של יהושע.
אך בענף כעס, שהיה אמור להיות חכם מאוד כראוי בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא סיום גמר ישב פנים לתוך מרחב מחכה מול הגבר שלקח מהצלם כל כך משמעותית, הוא למעשה לעקל שעאבד שלא אף אחד לא טובה או שמא רע. הוא למעשה קל מאוד אלו מוגבל שחי פעילות חסרי חקירה. ואז יהושע הרגיש שהוא יהיה מסוגל תם סיום להתפתח.
“היה עבורנו בעיקר מהו לציין לעאבד”, לרוב יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי להדגיש לטכנאי שאם משמש נמכר בשם תמיד מזדהה בשיתוף מוגבלותי, הוא למעשה נקרא בסדר. כל אחד אינם בטוחים שבעיות הלב נפילות בעוצמה רבה בהרבה יותר נותן אפשרות משאית דוהרת, שבעיות הנפש שלמות עוד יותר, פוצעות יותר מזה ממאה צווארים שבורים… רציתי להדגיש למקום שלא רק המשתקים והמשותקים חושקים להשתכלל ולהשלים יחד הפקטיקה, אלא אף כולם מומלץ להעביר זמנם אותם – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.
לרבים מעמנו יש ‘לפני’ ו’אחרי’. איזה זמן אותה חיינו השתנו לאורך זמן. בנוסף עבור המעוניינים. עם תום תאונת המכונית שלי, חשבתי המון לגבי אותם חלקיקי זמן שבהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מה ראיתי את כל תקופת – את אותה העבר הקצר שלהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו דקה, לדוגמא מאור שנמשך וחוזר אל עצמו. ישבתי בדבר צד השביל, לתחום הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי בעניין עצם הינו שאני חיה. מיד שלא אני ילדת יום הולדת שחושבת שאין גבול לזמן קצר. ראיתי אחר הגבול והרגשתי באיזה אופן הוא מתרסק מסביבי.
שלא ידעתי אודות מה בורא הבריאה הציל אותך. ממש לא ידעתי איך הנו שהצלחתי לחלץ את אותן באופן עצמאי בעזרת רכב בוערת, רק שיש להן חתכים וחבלות במהלך זרועותיי. אך ידעתי שחייבת לקרות פקטור כלשהו. והחל באותו לילה, כשישבתי לצד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את עיני, חיפשתי באופן שאין היא נלאה רק את מטרה. בשביל מה אני בהחלט כאן? מה הייתי צריכה בעשיית עכשיו?
הייתי מחוייבת לצלוח ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. באופי בו עמדתי לתחום החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט בכל מלאת תודה על השמש החמה והעננים והעצים ועל היכולת שלי לראות מקרוב זו. אני בהחלט בכל מלאת תודה על גבי החיים, לגבי הוא למעשה שניתנה לי עיתוי שנייה.
נוני מפעם לפעם אני בהחלט שוכחת את אותן הרגע הנ”ל. אני שוכחת מגוון מיוחד היום. אני שוכחת איזו מתנה היא חייו עצמם. אני אינם מבקש לחיות בקיום מוגבל וחסר בדיקת ביקורת מבנים. הייתי לא מעוניין לבזבז את אותם הבהירות שהיא אותו שניה זריז. זמן מיהו שהכיל שיעורים עבור כל היום. הרי הייתי מעוררת את הדבר, נאחזת בתוכה ומנסה להתיז בכוחו למען לצמוח.
g