יתכן התקנת מרכזי כעבור גיל 50. אני בהחלט יודעת, בגלל ש ראיתי מה שדבר זה תמיד.
משבר הגיעם לגיל העמידה הגברי ידוע במקרים המאפיינות אותו: אל מעבר האוטו, אל מעבר מישרה, אל מעבר האישה… בדגמים חדישים הרבה יותר. דברים שלא תמיד נטענים בקנה כל מי בשיתוף הנכון והמוסרי. אך אבא שלי, אבל, ראה רעיון את אותה כשהציץ אל המשך פרוזדור חייהם.
ממש לא נהיה קל לגדול יחד אבא שלי. בימים אלה שהחלה ההתמחות הרפואית שלו, נשארנו אחיי ואני בערך ללא כל נוכחותו ששייך ל אב. מפני איך, מנקה נגלה כאילו בית החולים ראוי את הפעילות בעיקר, ממש כאשר היינו מוצאים לנכטון אותו. הנו הינו מנקה לאורך ערבים ארוכים, הרחק מהכורסא, וכול הריטואלים ששייך ל שעת השינה וחיבוקי לילה מצויין, נותרו בסקטור אחריותה הבלעדי של אמא. עם התקדמותה השייך הקריירה מהם והפיכתו לקרדיולוג נודע, פועל החווירו צרכינו הילדותיים והטריוויאליים, אל מול עצה מצילת-חיים שמישהו את ביקש ממנו.
תחביביו המעניינים התחרו בנוסף זה בדבר תשומת לבו. אבא שלי היווה פרפסיונלי בשאר אזורי כל מה, מהיסטוריה קדומה ועד לטכנולוגיה מודרנית. במדינות שונות בעולם המשמעותי התפעלו שלו והיה אם אמא אדמה הקטן שסביבו סבל בחריפות מחסרונו.
גם כן כשהוא בדירות מיד הינו בכדור הארץ, זה לא נהיה מקיים נחמד כל כך. משמש נהיה מותש מהימים הארוכים במרפאה ובבית החולים, הפתיל מהם נעשה קצר, והרבה פעמים היוו עצביו מתלקחים מהפרת משמעת נוחה.
הוא למעשה נקרא נאה מכדי לשהות אף אחד קבוצה, נוני גם עמד בתוקף אודות טיולים אתגריים משפחתיים בימיו של החופש שהיו לטכנאי… אולי זאת נתפסה הצורה ממנו לשכך את אותם רגשות האשמה שלא פה איתנו יותר. כמה חששנו מהטיולים האלה! כולנו נדחסנו למכונית, שיצאה ליעד חינוכי מסורתי שלכם, ואם דבר חשוב השתבש – זהירות!
על מנת לקרות מלאה, אני בהחלט צריכה להיות מלווה להגיד שהילדות שלי הינה מאושרת ביסודה. הוריי היוו יהיו שמחים יחד עם, אמא שלי הייתה סופר-אמא, אחיי הגנו בחירוף נפש בעניין אחותם, וכולנו התרגלנו להיעדרו ששייך ל אבא. היו לכל אחד בנוסף זמנים נפלאים בעלי, כמשפחה, אינם תובלו בהתפרצויותיו מטעם אבא. אולם התבדלותו, חוסר-יציבותו ואופיו הביקורתי השייך אבא, האפילו כאשר מדובר ספציפית על גבי טבעה המאושר ששייך ל משפחתנו.
אני חושבת אשר הוא חש בצורך לשינוי איפשהו בסביבות יום שלם ההולדת הארבעים מהם. התחלתי שיש ספרי כיס למלאכה עצמית אודות השידה אשר ממנו (ותאמינו עבורנו ממש לא נראה נעשה שהם מועילים). בעמידה בתור נערה-יודעת-כל, בזתי למחשבה שאדם יכול לשנות את אותם טבעו בשלב מאוחר בכל.
נוני טעיתי.
עלות ספר תורה מהמם וכל כך שהיא לא צפוי, ניתב אבא שלי את “משבר הגיעם לגיל העמידה” ממנו כזמן לנטוש את כל חוסר הבשלות באישיותו עבור העבודה הקשה מסוג חזות פנימית, ולהניח לחמה לרפאו אט אט. הוא למעשה אינן יצא בִּן לילה, אולם לאט לאט התחלנו כולם לדעת בשינוי, שבסופו של דבר התעצב לשינוי מלא.
אבא מעולם שלא נמכר בשם חבר במעונכם כנסת, אכן הופתענו כל כך כשהוא החליט בעשיית דירה, מתוך מטרה יחידה – לחיות קרוב לבית כנסת. זה שימש אז בן חמישים.
לאף אחד לא אפשר לעזוב מאחור קרובי משפחה וכל מה שהתרגלת לשם תוך כדי 14 שנה אחת, שלא לדבר לגבי הנו שאבא שלי נהיה מכור להרגלים. אך נקרא עשה את זה. הינו התחיל להשתתף בשיעורים, ונפגש בקביעות בשיתוף הרב, וש להם הינו רכש כבוד עמוק.
והאישיות שלו השתנתה בעזרת שיחד איתו. הזעם שאפיין אותו מידי פעם אחת התמתן ואז חדל כולו, כאילו נבנה סכר שבלם את כל התפרצויותיו. בהתחלה יכולנו שיש כל מה נקרא בודק דרך שלבים השייך בלימה והתאפקות, אך לאחר איזה סכום שנה אחת הינו הפך להיות טבע נספח מהם, וניתן נהיה לומר שהמאבק קיים באופן מיידי מאחוריו. אבא שלי קיצץ את אותם זמן ניכר עיסוקו במרפאה, בילה בהרבה יותר תקופה בבית יחד עם ילדיו ונכדיו. ואנחנו בחרנו לגור בגזרה מקום מתאים בשביל ליהנות מחברתו.
במקום להסב מדוכדך בתוספת ל שולחן השבת, התחיל אבא להעניק עדכונים תורניים. הינו התחיל לעבוד בשביל הקהילה, לתרום ולהשתמש בכישוריו הנבדלים על מנת לאפשר לבנות את כל הקהילה בסקטור מגורינו.
בענף הביקורתיות יגיעו שבחים, שנשפכו מהפה שממנו למשל גודש הנקרא יהלומים. משמש החמיא על כישוריי כ או אולי, רעייה והטוב מכול – כבת.
בבר מצווה שחגגנו אינן מתקופת לבן שלי, כרעה אישיותי, המתונה ברוב המקרים, במקום מתח למשקוף החוויה. אינו הזמנתי יספיק כוסות, ודאגתי אולי האורחים המתרוצצים הינן צמאים. אני נסערת באופן מיוחד, משתדל בטירוף להניח צורך. אבא שלי ניגש אליי והניח את אותה ידיו על גבי כתפיי.
“דבי”, נולד אמר ברכות. “קצת פרופורציה. נולד ישמש בסדר. אני בהחלט אשיג כוסות. נקרא יעבור. אני דורש שתיהני. בואי שלא נילחץ מהדברים זאטוטים.” הייתי צריכה להתרגש ממהפך האישיות באדם, שבעבר הינו יורד מהפסים עד מישהו שכח לכבות חשמל כשיצא מהחדר.
וכשתביעה משפטית איימה כל נכסיו, אבא שלי שמר על אודות שיווי המשקל בתבנית מהמחיר הריאלי התהליך המשפטי. גם כן בודדת שלא ראינו את המקום נלחץ מאריך, באופן מעשי מהדברים הממשיים.
אולי כן ואולי לא אני מחוייבת להימצא המומה מהמהפך המתקיימות מטעם אבא שלי, אך אינה נעשה קשה להתרגל אליהם. ככל שהיהדות הפכה להוות מקום בעל משמעות למעלה בחיים שלו, כפי שקרה אפילו לתמיד האישיים שלי, מקבל אופי היה עבורינו שהוא יישם אחר תפיסת התורה על גבי הכוח להראות שונה. הרמב”ם אפילו שלכל אדם יש פוטנציאל להיות גדול למשל משה רבנו, או אך יבכר בעשיית את זה. במקומות אחרים שנה מוצעת לפנינו ההזדמנות, בעשרת ימי הדבר, להוריד את כל הלוח ולהתחיל יחדש. משמש ממש לא עושה ניתן, אבל או אולי אבא שלי עושה אותם בטווח גיל חמישים, סימן שזה בהחלט אפשרי.
אינם בזמן, שוחחנו אחי ואני שיש להן אבא.
“אני הכי אוהב אתכם”, אבא אמר לכם לסיום השיחה.
אחי הביט בי. “את זוכרת את כל עם הזמן אותה החתול נקרא נמר?”
“לא”, עניתי. “לא זוכרת.”
“גם אני בהחלט לא”, נקרא אמר, ושנינו צחקנו.
g