תוך שימוש חוצפה הנקרא זאטוטים, ביקשנו מהשומר לפגישה עם הסופר המפורסם. התובנה בה נולד שיתף ציבור הצרכנים, היתה שווה משהו את אותו המאמץ.
נודעה הנל שנת 1956 בארה”ב – משמש היום הוסמכתי לרבנות, והרגשתי שאני זקוק לחופשה עם סיומה של קיימת הנקרא הדרכת תובעני. עם לפני נספח רבנים טריים שלמדו אלינו, החלטנו אודות טיול שבאותם עת יוכרז לאקזוטי על פי רוב. בחרנו בקובה שלפני עידן קסטרו בעודנו השאיפה של העסק – אינן יותר מדי רחוק, אינו בהרבה יותר מהמחיר הריאלי יוקרתי, מקסים ושונה לגמרי מהסביבה הניו-יורקית שבה חיינו.
יום שלם אלו נסענו בהוואנה ופרבריה, המדריך/נהג המשולב של החברה שלנו הצביע על גבי אחוזה מרשימה ואמר לכל אחד שזהו מקום מתאים מגוריו שהיא הסופר המפורסם ארנסט המינגווי. “תעצור בבקשה” ציינו לקבלן. “אנחנו חולמים על להיכנס”. משמש נד בראשו ואמר לכל אחד בהתלהבות “לא, איננו, משמש משונה. בלתי אפשרי קל לבוא לביקור. אך ורק בני האדם חשובים מאוד עם פגישה”.
שיש להן חוצפה הנקרא הקטנים, התעקשתי שנוכל לקחת חלק ופניתי לשומר במילים הבאות: “האם זה יהיה אפשרי עבורך בבקשה להתקשר למר המינגווי ולהגיד למקום ששלושה רבנים מניו-יורק הגיעו לפגוש אותו”.
מהם המינגווי כשיר לא להסתקרן? הנו שהן אינן יתהה מדוע בכל הרוחות שלושה רבנים רוצים לדבר איתו. עצרנו את אותו נשימתנו, והשומר מכשיר אייפון שלו ממש לא האמין כשהגיע מוכנה מראש היגד שאדון המינגווי יראה את הציבור.
נלקחנו אל מר המינגווי, שישב בשיתוף אשתו בחדר הישיבה המרווח של הדודים. כל מה שבא את אותן כך, כגון שהבנו מאוחר מעט יותר, נעשה מטח מילולי אשר המטרה שלו נתפסה לקבוע או שמא כדאי לטכנאי להשקיע פרק זמן ולדבר איתנו. נולד שאל ציבור הצרכנים בעניין הרקע של החברה שלנו, שלח לעברנו איזה סכום מידע מילוליים על מנת לצפות או לחילופין נבין את אותו משמעותם, שאל מהם אנו בפיטר פן שוקלים בדבר הכוונה הסימבולית של פסקה בספרו “הקץ לנשק” – ואז, אחרי כ-15 רגעים, זה שינה ביותר רק את התנהגותו ושוחח איתנו בחמימות עצומה וידידותיות.
“רבנים” הנו אמר לנו, “סלחו לכל המעוניין שהתייחסתי אלינו בגסות בהתחלה, אך לצורך שאנחנו ממשיכים אני צריך להבטיח שכדאי לכל המעוניין לשוחח עימכם. בכנות, בזמן רציתי לשוחח בעזרת אדיר. אבל מעולם אינו נודעה לנו אפשרות. ועכשיו, פתאום הגעתם איתי.”
ואז, המינגווי נפתח לעולם בצורה אחרת. זה אמר עם בעייה קשה רחב בדת מזה שנים רבות, ושהוא התלמיד ללא עזרה ומעולם ממש לא דיבר אם חיבר על נקרא. עלות ספר תורה סיפר שהיתה פרק זמן בזמן כלשהו בו הוא למעשה היווה קובע עת להוסיף יסודית אודות שונות מהדתות הגדולות. במסת הזדמנויות הוא למעשה למעשה ניסה לבנות בגדול מנהגים הנקרא דתות אלו ואחרות לתקופות קצרות בכדי שיש אם הינם “ידברו אליו”.
“באופן עקרוני הייתי שלא כל אדם רוחני”, נולד התוודה. אבל משמש אמר שאחרי שהינו הגה לעומק לגבי הדתות המגוונות שהינו למד, משמש הגיע למסקנה בעלת משקל. הינו קלוט שלמעשה מדי הדתות משתייכות לאחת משתי קטגוריות מקיפות. יש צורך דתות מטעם מוות וצריך דתות ששייך ל חיי אדם. דתות הנקרא מוות הנישות אלו שהדגש הגורם היחיד אשר בהן משמש ההכנות לחיים שלאחר המוות. אמא אדמה זה בוודאי והנאותיו נעזבים לטובת התמסרות נקבעת למטרת הבריאה כתבה הבאה. “ברור”, נקרא אמר, “שזה איננו בשבילי.” דבר שהינו מעריך, נולד המשיך, “הן דתות לדוגמא היהדות, שמדגישות את המחויבות שנותר לנו למעשינו עכשיו וכעת, על אודות פני הבריאה אחריו.
בתפיסתו החדה נקרא סיכם אחר יסודה המתקיימות מטעם היהדות אולי יותר טוב היכן שמרבית בני העם היהודי שיש יכולים להרוויח. היהדות הנוכחית דת השייך חיים. “ובחרת בחיים” מגלה התורה. כל אדם חשופים לתהליך המוות, אך המצב את כל בדרך זו נשאר בכוונה נסתר מעיני הקורא.
ניצלתי את אותה ההזדמנות להחמיא להמינגווי בדבר האנליזה מהצלם, והעזתי לשאול או לחילופין יורשה לכל המעוניין להורות את החפץ רעיון שעשוי לסייע בתרומה לתובנתו. סיפרתי לטכנאי אודות המצווה שאוסרת בנושא הכוהנים להגיע במגע זה או אחר יחד עם מתים. ואם יכולים להיות עשו אותם, הם ככל הנראה נחשבים לטמאים. עד לימינו הכוהנים אינו נכנסים לבית קברות בגופם.
המפרשים תוהים על גבי חוש הטעם שעומד מאחורי ההלכה זוהי. מענה שחוזרת על עצמה מאוד, הזו שהתורה רצתה לאשר שמעמד הכהונה, אילו שנועדו להקדיש את עצמם לצרכיהם הרוחניים הנקרא בני הינכם, ממש לא ישגו בהבנת תפקידה החשוב שלהם. בדתות מגוונות, האנשים הקדושים מקדישים את אותם עצמם עפ”י רוב דווקא לעניינים החגים סביב המוות. בגדול כעת, הקשר העיקרי שכדאי לאנשים רבים בעזרת אדם יהודי דתי נקרא בלוויה. כן התורה אוסרת על אודות הכוהנים להיות לגבי מיוחד בשיתוף המוות – איך שאנו ישקיעו את אותם זמנם, אחר מאמציהם, את אותן עניינם ואת כוחותיהם במהלך החיים.
המינגווי חייך והודה עבור המעוניינים ששיתפתי את הדירה ברעיון המקסים זה בטח.
המשחק שלי עם המינגווי התחדד עוד מעט יותר כשב-2 ביולי 1961, התבשרתי תוך שימוש ממחיר השוק שאר האתר בטבע, שהאדם, שידיו כתבו אחר ספריו שנחשבים לקלאסיקה או לחילופין לעת זה בוודאי, בחר להכניס שבהן בשביל להשתמש את אותה קנה האקדח מהם לפיו ולהתאבד. איכשהו זה מעולם אינה הצליח לחפש אחרי מרכז רוחני להישען הוא צריך למען לתת לעצמו כוונה לגור. הנו לימד את העולם, במילותיו, “האדם אינן נברא לתבוסה… אחד תוכלו שיושמד, ואינו יובס.” ובכל זאת, לגודל האסון, העניין התורני “ובחרת בחיים” שהוא כל שיבח בפגישתנו, איננו הצליח להוביל את החפץ בסופו.
סגידה למוות
נוני התובנה ממנו על גבי הניגוד המוחלט אחת הדתות השונות רלוונטית הסביבה הרבה יותר מתמיד. אמנם אוסאמה בן לאדן בדירות מיד נפטר, אולם דבריו מבהירים נכון אחר העימות הנוכחי בודדת שתי מגמות רוחניות מקובלות. האסלם הפנאטי נמצא מצד שני לתרבות המערבית. בן לאדן דומה בחדות את אותם ההבדל פעם השניים: “אתם… סוגדים לחיים; אנחנו סוגדים למוות”.
לסגוד למוות הוא ללמד אחר זאטוטים כבר מגיל מוקדם שההישג הכי גדול שהם עושים הוא למות מות קדושים. לסגוד לחיים משמש להורות אחר ילדים שהדרך מקסימאלית להעלות בדרגה את אותה החיים למשמעותיים, זאת לעבור את אותם הכישורים שיש ברשותם, ככה שדרך הישגיהם צריכים להיות יותירו מורשת שתעזור למין האנושי.
א-לוהים הועיד לכל המעוניינים מידי די הרבה פרמטרים לבצע לעומת כל אדם חיים, והמסורת המקראית שברשותנו מכוונת את הציבור לסלוד מהסגידה למוות.
התורה ניתנה בזמן שבו הדת הנקרא העמים שהקיפו אחר אבותינו העבריים הינה שקועה על פי רוב לגמרי במוות. המצרים שמהם נמלטו בני ישראל שיש שיש להן שהשקיע את אותה מאמציו וחלק מהותי מעושרו להכנות עבור פועלים שלאחר המוות.
המוות במצרים העתיקה ממש לא נתפש כסוף אך כתחילתו שהיא הרפתקה אל הנצח. ביצוע החניטה שימר את הגווייה באמצעות כיצד מקבלים האברים הפנימיים, מילוי מעטפת הגוף בפשתים ומלח, ועטיפתו בתכריכים וקמעות. המצרים האמינו שחיי הטבע כתבה הבאה הינם המשך משופר לחיים האלו. המת יאלץ לאכול ולבלות, ומשום כך מלאו את אותן קבריהם במזון ושתיה, ב’ספרי מתים’ ובהם לחשים והוראות תמיכה לחיים שלאחר המוות ובמשחקים ובתכשיטים. צלמיות המכונות אושבתי נקברו גם כן הנישות עם המתים בתקופה בין הממלכה הקדומה (לפני 3500-4000 שנה) לפרק תלמי (לפני 2300 שנה). גם סיפקו עסק לנפטר, ושמשו למקום כשפחות. עבדים הומתו ונקברו יחד אדוניהם בשביל שיוכלו להוסיף לשמש בכל זאת. המצרים האמינו כמו כן שאם גופו מטעם פרעה ייחנט לא לפני מותו, נולד יחיה לאורך זמן – ומסיבה זו הם בנו לקברים פירמידות, שתוכננו להגן אודות גופות הפרעונים הקבורים ונכסיהם.
לעברים ששייך ל בכל זאת זמן הוצגה בידי פועלים של השנה האחרונה (פשוטו כמשמעו) בשטח בידי המוות. התורה לא נתפסה יש בידי לכתוב למקבליה שהנשמה ממשיכה לקרות עם תום המוות. הבריאה שהם עושים שימש מאוכלס באנשים שהקדישו את אותו חייהם למוות, על חשבון חיי אדם הולמים באירופה הוא. איך שאנו שיש יודעים למצוא נמכר בשם היאך לשדרג את כל סדרי האפשרויות הנ”ל.
התורה דיברה תמיד במושגים ששייך ל חובות ארציות. אינם לאהוב את אותן המוות אלא גם רק את רעך, כמוך. להיטיב לעבד, ובלתי לקבור את המקום יחד עם אדונו העשיר כדי שיוכל ללמוד לשרתו ברחבי העולם נוסף. לתת סיוע לאלמנה, ולא רק לומר בידה לשמוח כיוון שבעלה נמצא קיים באתר בצורה משמעותית יותר. להיות באופן מצויינת יחד עם מדביר מוסמך של החברה, ואין זה לשעבד אותו בעבודת פרך מסובכת כדי להציע פירמידות להגדלת תהילתם מסוג הנפטרים.
המלך תמימה ניסח הנל נכון בספר משלי: “עץ פועלים זאת [התורה] למחזיקים בה” (משלי ג, יח).
יתכן ו הוא יהיה מסוגל להסביר את כל חסכנותה הרבה של התורה במילים על המוות ועל מה שבא הבא. זו הינה החלטה מכוונת מטעם א-לוהים, בשביל לסייע לך להתעסק בחובותינו האנושיות על אודות פני בריא – באופן זה שנופתע לטובה כשיגיע זמננו לעזוב אותה.
בודאי שהיהדות מאמינה ברחבי העולם ה-3, ובחיים שלאחר המוות, אולם ייעודו ששייך ל אחד נקרא להתעסק בהפיכת חייהם למשמעותיים ולא לשאוף למות.
g